נמלת הקציר היא אחת הנמלות המוכרות והנפוצות ביותר בישראל, במיוחד בשטחים פתוחים ובגינות פרטיות. היא ידועה ב"שיירות" הארוכות שהיא יוצרת בזמן איסוף זרעים למחסני המזון התת-קרקעיים שלה.
מאפיינים וזיהוי
- מראה: צבעה חום-כהה עד שחור, לעיתים עם גוון אדמדם באזור החזה.
- גודל: קיימת שונות גדולה בין הפועלות (פולימורפיזם). במושבה ניתן למצוא פועלות קטנות לצד "חיילים" בעלי ראש גדול ולסתות חזקות המשמשות לפיצוח זרעים קשים.
- תזונה: ניזונה בעיקר מזרעים ודגנים (גרעיני דשא, חיטה, זרעי בר). הן אוגרות את המזון ב"ממגורות" עמוק בתוך הקן.
התנהגות ייחודית: "לחם נמלים"
נמלת הקציר אינה יכולה לעכל את הזרעים כפי שהם. לאחר האיסוף, הפועלות מקלפות את המוץ, לועסות את הזרעים ומערבבות אותם עם רוק עד ליצירת עיסה עמילנית המכונה "לחם נמלים", ממנו ניזונה המושבה.
האם היא נחשבת למזיק?
בניגוד לנמלים אחרות, נמלת הקציר כמעט ואינה חודרת למבנים ואינה נמשכת למזון אדם (כמו סוכרים או בשר). הנזק שלה הוא בעיקר חיצוני:
- פגיעה במדשאות: איסוף אינטנסיבי של זרעי דשא עלול למנוע צמיחה אחידה של המדשאה.
- מטרד אסתטי: תלוליות העפר שהן מוציאות מהקן "מלכלכות" את הגינה או את המרווחים בין המרצפות בשבילים.
- עקיצה: היא אינה תוקפנית, אך אם היא חשה מאוימת (למשל כשדורכים על הקן יחפים), החיילים עלולים לנשוך בעוצמה בעזרת הלסתות הגדולות.
מניעה וטיפול
- פינוי עשבייה: צמצום מקורות הזרעים סביב הבית יפחית את האטרקטיביות של האזור עבורן.
- הדברה ממוקדת: אם הנמלים גורמות נזק למדשאה, ניתן להשתמש בפיתיונות גרגיריים (המדמים זרעים) אותם הנמלים לוקחות ישירות לעומק הקן.
- איטום: איטום חריצים במדרכות ובשבילי הגינה ימנע מהן להקים קנים בקרבת הבית.