הבוהקן הירוק הוא אחד המינים הבולטים והנפוצים ביותר במשפחת הבוהקניים. הוא מוכר בעיקר בזכות צבעו הירוק המבריק והעובדה שהוא לרוב החרק הראשון המגיע למקורות של בשר חשוף או פגרים בטבע ובסביבה העירונית. מעבר למטרד, הוא נחשב למזיק תברואתי משמעותי בשל נטייתו להעביר גורמי מחלה ממקורות ריקבון ישירות לסביבת המחיה של האדם.
בעמוד זה תמצאו את המידע המדעי המדויק לזיהוי המזיק, הבנת תפקידו במערכת האקולוגית ודרכי המניעה היעילות.
תעודת זהות: נתונים ביולוגיים
- שם מדעי: Lucilia sericata
- משפחה: בוהקניים (Calliphoridae)
- אורך בוגר: 8 עד 10 מ"מ.
- צבע: ירוק מטאלי מבריק (לעיתים עם נגיעות של נחושת או זהב תחת תאורה מסוימת).
- סוג גלגול: גלגול מלא.
איך מזהים בוהקן ירוק?
זיהוי הבוהקן הירוק פשוט יחסית בשל המראה הייחודי שלו:
- הצבע המטאלי: כל חלקי הגוף (החזה והבטן) הם בעלי ברק מתכתי ירוק עז וזוהר.
- גפי הפה: בדומה לזבוב הבית, הוא מצויד בגפי פה מסוג "ליחוח" לספיגת נוזלים.
- עיניים: עיניים גדולות ובולטות, לרוב בצבע חום-אדמדם.
- פעילות: נמשך מאוד לאור שמש חזק ולחלונות בהם הוא נוטה להילכד ולזמזם בעוצמה רבה יותר מזבוב הבית.
מחזור חיים וקצב התרבות
הבוהקן הירוק מתפתח במהירות גבוהה במיוחד על מצע עשיר בחלבון:
- שלב הביצה: הנקבה מטילה מקבצי ביצים לבנות (כ-150-200 ביצים בכל הטלה) על פגרים, פצעים פתוחים או אשפה בשרית רטובה.
- שלב הרימה: הרימות בוקעות תוך שעות ספורות ומתחילות להפריש אנזימים המעכלים את הרקמה סביבן. שלב הזחל אורך 4-10 ימים.
- התגלמות: הרימות עוזבות את מקור המזון ונודדות לאדמה או למקומות יבשים סמוכים כדי להתגלם.
- משך דור: בתנאי חום, מחזור חיים שלם מביצה לבוגר אורך כ-10 עד 20 יום.
בית גידול: איפה הם מתרבים?
הבוהקן הירוק נמשך לריחות של חומר אורגני נרקב, ובמיוחד לחלבון מהחי:
- בחוץ: פחי אשפה שאינם אטומים, פגרים של מכרסמים או ציפורים, ושאריות בשר ודגים.
- בסביבה חקלאית: רפתות ודירים, שם הם עלולים להטיל ביצים בפצעים פתוחים של בעלי חיים (מזיק הגורם לריממת/Myiasis).
- בתוך הבית: הוא נכנס בחיפוש אחר מקורות מזון או פגרים (כגון חולדה שמתה בין הקירות) ונמשך לאור החלונות.
סכנות בריאותיות ונזקים
- העברת מחלות: בדומה לזבוב הבית, הוא מעביר פתוגנים שונים ממקומות הריקבון למשטחי המזון.
- ריממת (Myiasis): לזבוב זה יש יכולת להטיל ביצים ברקמות חיות (בעיקר פצעים מוגלתיים). ברפואה המודרנית משתמשים בזנים ספציפיים וסטריליים שלו ל"ריפוי ברימות" לניקוי פצעים נמקיים, אך בטבע מדובר במפגע תברואתי מסוכן.
איך יודעים שיש נגיעות? (סימנים מחשידים)
- נוכחות בוגרים זוהרים: תצפית של זבובים ירוקים מבריקים על חלונות הבית או סביב פחי האשפה.
- זמזום כבד: הבוהקן מפיק רעש תעופה חזק ומורגש.
- רימות בתחתית הפח: מציאת רימות לבנות ותוססות בתוך אשפה המכילה שאריות בשריות.
מניעה והדברה
מניעה בשוטף (עשה זאת בעצמך)
- ניהול אשפה בשרית: עטיפה כפולה של שאריות בשר ודגים והשלכתם לפח חיצוני אטום מיד.
- ניקוי פחים: שטיפה תקופתית של פחי האשפה עם חומרי חיטוי להסרת שאריות חלבון דביקות.
- טיפול בבעלי חיים: הקפדה על ניקיון פצעים של חיות מחמד ומניעת שהייתן באזורים נגועים בזבובים.
שיטות הדברה מקצועיות
- מלכודות פיתיון ריחני: הצבת מלכודות חיצוניות המבוססות על חלבון תוסס המושך את הבוהקנים בעוצמה רבה.
- ריסוס שאריתי: טיפול בנקודות המנוחה החיצוניות וסביב אזורי ריכוז אשפה.
- מכשירי UV: קטלנים חשמליים יעילים מאוד נגד הבוהקן הירוק בשל משיכתו העזה לאור.