הצרעה המזרחית היא הגדולה שבצרעות ישראל וחברה בולטת במשפחת הצרעיים. היא חיה במושבות חברתיות מורכבות ומאורגנות היטב. מעבר להיותה מטרד לאדם, היא נחשבת לאחד המזיקים הקשים ביותר לענף הדבוראות, שכן היא נוהגת לתקוף כוורות דבורי דבש כדי להאכיל את זחליה בחלבון הדבורים.
השם העממי: "דבור" (Dabur)
רבים בישראל מכנים את הצרעה המזרחית בשם "דבור".
- מקור השם: מקור המילה הוא מהשפה הערבית (דבור - دَبּוּר), שמשמעותה צרעה או צרעה גדולה (Hornet).
- טעות נפוצה: חשוב להבהיר שאין קשר ביולוגי בין ה"דבור" לבין דבור הבומבוס (Bumblebee) שהוא דבורה גדולה, שעירה ובלתי מזיקה בדרך כלל. בעוד שדבור הבומבוס הוא מאביק חשוב, הצרעה המזרחית ("הדבור") היא טורפת תוקפנית.
תעודת זהות: נתונים ביולוגיים
- שם מדעי: Vespa orientalis
- גודל: פועלות באורך 21-26 מ"מ. המלכות גדולות יותר ויכולות להגיע ל-35 מ"מ.
- צבע: צבע הגוף השולט הוא חום-אדמדם כהה. סימן הזיהוי הבולט ביותר הוא שני פסים צהובים רחבים לרוחב הבטן וכתם צהוב בולט בחזית הראש (המצח).
- סוג גלגול: גלגול מלא.
מחזור חיים: מושבה חד-שנתית
המושבה של הצרעה המזרחית מתנהלת במחזוריות שנתית:
- התעוררות המלכה (אביב): המלכה שהפרתה בסתיו הקודם מתעוררת מתרדמת החורף ומתחילה לבנות קן חדש, לרוב בתוך האדמה או בחללים מוגנים. היא מטילה ביצים ומטפלת בזחלים הראשונים לבדה.
- התפתחות המושבה (קיץ): הפועלות הראשונות בוקעות ומתחילות לקחת על עצמן את מלאכת בניית הקן, ההגנה ואיסוף המזון. המלכה מתפנה להטלת ביצים בלבד. המושבה יכולה להגיע לאלפי פרטים בשיא העונה.
- סוף העונה (סתיו): המושבה מייצרת זכרים ומלכות חדשות היוצאים למעוף כלולות. לאחר ההזדווגות, המלכות הצעירות מחפשות מקום מסתור לחורף, ושאר המושבה (כולל המלכה הישנה והפועלות) מתה.
תזונה: ציידות וחובבות סוכר
לצרעה המזרחית תפריט מגוון המשתנה לפי שלב החיים:
- הבוגרות: ניזונות בעיקר מפחמימות וסוכרים (צוף פרחים, פירות בשלים ומיצים מתוקים) כדי לקבל אנרגיה לתעופה.
- הזחלים: זקוקים לכמויות גדולות של חלבון לצורך גדילה. הפועלות צדות חרקים אחרים (דבורים, זבובים, פרפרים) או אוספות שאריות בשר ודגים מבתים ומפחי אשפה, ומביאות אותם לקן להזנת הזחלים.
סכנות: העקיצה והתוקפנות
הצרעה המזרחית היא טריטוריאלית ותגן בחירוף נפש על הקן שלה.
- העקיצה: העוקץ של הצרעה הוא חלקלק (בניגוד לדבורה) ולכן היא יכולה לעקוץ מספר פעמים רצופות מבלי למות. הארס שלה חזק וגורם לכאב עז, נפיחות מקומית ובמקרים של אלרגיה – לסכנת חיים ממשית (הלם אנפילקטי).
- תוקפנות: קרבה לקן (בטווח של 2-3 מטרים) עלולה לעורר התקפה המונית של פועלות.
מניעה והדברה
מניעה בשוטף (עשה זאת בעצמך)
- צמצום מקורות מזון: איסוף פירות שנשרו מהעצים בגינה וסגירה הרמטית של פחי אשפה (במיוחד כאלו המכילים שאריות בשר).
- איטום סדקים: חסימת פתחים בקירות וגגות המהווים פוטנציאל לקינון.
- מלכודות ביתיות: שימוש במלכודות בקבוק עם פיתיון מתוק (מיץ או סוכר) בתחילת העונה כדי ללכוד מלכות לפני שהן מקימות קן.
שיטות הדברה מקצועיות
הדברת צרעות היא פעולה מסוכנת המחייבת מדביר מוסמך עם מיגון מלא:
- חיסול הקן: איתור פתח הקן (לרוב באדמה) והזרקת חומרי הדברה בצורת אבקה או נוזל ישירות פנימה בשעות הערב, כשהצרעות אינן פעילות.
- פיתיון בשרי מורעל: במידה והקן אינו נמצא, משתמשים בשיטת "תחנות האכלה". המדביר מציב פיתיון בשרי המכיל חומר הדברה מושהה. הפועלות לוקחות את הבשר המורעל לקן ומאכילות בו את המלכה והזחלים, מה שמוביל להשמדת המושבה כולה.